ברוכים הבאים להפנתאון של האינטרנט ע"פ אבי

תפריט

סיפורים · כתבה רחבה

הלילה שבו נתקעתי במעלית עם מנהל הבנק שלי

ארבעים דקות, שני אנשים ונושא שיחה אחד שאף אחד מאיתנו לא רצה לפתוח.

אבי · · 3 דק׳ קריאה · 4,200 צפיות

זה התחיל כמו כל יום שלישי אחר. קפה שהתקרר מהר מדי, שלוש הודעות שלא עניתי עליהן, ותחושה מעורפלת שמשהו עומד להשתבש. בדיעבד, התחושה הייתה צודקת.

מה שקרה אחר כך לימד אותי יותר ממה שרציתי ללמוד. לא כי זה היה דרמטי במיוחד, אלא כי זה היה כל כך צפוי. כולם ראו את זה מגיע. רק אני התעקשתי שלא.

החלק שבו הכול מסתבך

יש רגע שבו אתה מבין שהתוכנית שלך הייתה בעצם תקווה עם רשימת משימות. אצלי הרגע הזה הגיע בשלוש ועשרים אחר הצהריים, מול פקיד שאמר "זה לא אצלי" בטון של מי שאומר את זה כבר עשרים שנה.

אף אחד לא אשם, וזה בדיוק הבעיה. כשאף אחד לא אשם, אף אחד גם לא מתקן.

המקום שבו הכול קרה. אז זה נראה פחות רומנטי.

מה עשיתי בסוף

עשיתי את מה שעושים תמיד: התקשרתי לאמא. היא הקשיבה, שתקה, ואמרה משפט אחד שאני לא אכתוב כאן. אבל הוא עבד.

  • לבקש את השם של מי שמולך, תמיד.
  • לכתוב הכול במייל, גם אם אמרו לך בטלפון.
  • לא להאמין למילה "מיד".

מוסר השכל

את רוב הדברים אפשר לסדר עם סבלנות, הומור ומספר טלפון של מישהו שמכיר מישהו. את השאר פשוט כותבים בבלוג.

שתפו את זה עם מישהו שצריך לקרוא
אבי
נכתב על ידי אבי · זאוס של הפנתאון כותב כאן הכול כבר תשע שנים. דעות חזקות, זיכרון טוב וסבלנות מוגבלת. מחליט מה עולה לאוויר ומה נשרף.
עוד על הצוות